<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער שני</h1>
<h2>דף כב.</h2>
הלב בין לצלי בין לקדירה קורעו ומוציא את דמו ואחר כך מולחו ואם בשל הלב ולא קרעו קורעו לאחר בשולו, ואם לא קרעו אינו חייב עליו כרת בלב העוף שאין בו כזית אבל אם היה לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מן הדם שבתוך הלב שחייבין עליו, לר"ם. [וכן כתב הר"ש בפ' כל הבשר ובמסכת כריתות [כ"ב ע"א] מוקמינן לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בלב בהמה קאי בכרת אם לא קרעו לאחר בשולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע, והכי אמרינן בפסחים [ע"ד ע"ב] שאני לב דשיע, עכ"ל]. מלשון הר"ם לא נתברר מה יהיה דין התבשיל שנתבשל בו. והראב"ד ורבינו יעקב כתבו שאם נתבשל בקדירה אם יש בה ששים לבטל הכל מותר ואם לאו הכל אסור שהלב אוסר ונאסר. והר"ז כתב קורעו לאחר בשולו ומותר ואם היה בקדירה ששים לבטל מה שיצא מן הלב כל מה שבקדירה מותר ואם אין בו ששים הוא מותר ומה שבקדרה אסור. וזה נראה לנו עיקר אבל ראוי להחמיר בדבר שרבים מן האחרונים פסקו כדעת הראב"ד ורבינו יעקב ואם נתבשל בקדירה ואין בו ששים הכל אסור. יש מי שאמר שצריך ששים כנגד כל הלב. ויש מי שאמר שאין צריך ששים אלא כפי הדם היוצא ממנו ואעפ"י שבכחל אמרו שמשערין בכולו מפני שהחלב נבלע בתוך הכחל אבל דם הלב כנוס לתוכו. וגם בזה נהגו העולם להחמיר לשער ככל הלב. ומסורת בידינו מרבותינו שאין לך עוף שאין בו ששים כנגד כל לבו ואם נתבשל עוף שלם עם לבו ולא קרעוהו מותר אפי' לא נתבשל בקדירה שיש בה תבשיל. ויש מי שמחמיר ואומר שצריך ששים כנגד כל העוף מפני שהעוף עצמו נעשה חתיכת נבילה. ולא מצאתי לדבר זה עיקר.
